ניו-טק מגזין | מאי 2025 | המהדורה הדיגיטלית

Out Of the b o x

ליטר 29,000- ל 7,000 של כותנה גולמית שמגדלים, נדרשים בין ליטר לקילוגרם. 1,000 מים. לשם השוואה, דגנים דורשים רק גם תהליך הייצור דורש כמויות עצומות של מים. יש להלבין את הכותנה, לצבוע, להדפיס ולשטוף אותה ללא הרף. כל קילוגרם ליטר מים. גם שטיפת הבגדים, 150 של כותנה צבועה דורש עד במיוחד ג'ינסים, כדי להעניק להם את המראה שהצרכנים דורשים, מוסיפה לבזבוז הזה. אז מה תעשיית הטקסטיל יכולה לעשות? אולי הצעד החשוב ביותר '). זו innovation to zero הוא לאמץ חשיבה של "חדשנות לאפס" (' התפיסה שלפיה באמצעות טכנולוגיה, אפשר ליצור מוצר קרוב ככל האפשר לשלמות – מהאסתטיקה והביצועים שלו ועד ליחסיו עם הסביבה. השאלה הופכת להיות, איזו טכנולוגיה זמינה כדי לצמצם את הבזבוז העצום הקשור לשיטות האנלוגיות המסורתיות המשמשות בייצור בגדים? הטכנולוגיה שעושה את ההבדל הטיפול בבדים לפני ואחרי ההדפסה הוא המקום שבו טכנולוגיה חדשה יכולה לצמצם משמעותית את השימוש במים. מדפסות Epson של Monna Lisa ML דיגיטליות מודרניות מסוימות, כמו ה המשתמשת בדיו פיגמנטי, מפשטות את כל התהליך ומפחיתות את בהשוואה לשיטות הדפסה מסורתיות 97% השימוש במים בעד .) dyes מבוססות צבענים ( הדפסת טקסטיל דיגיטלית מאפשרת גם ייצור לפי דרישה, ומבטלת בזבוז מיותר של מים וטקסטיל הקשור לתהליכים אנלוגיים מסורתיים שאינם יכולים לתמוך בריצות הדפסה קצרות, מה שמוביל לייצור יתר. ומכיוון שמדפסות דיגיטליות קומפקטיות בגודלן, ניתן למקם אותן קרוב למקום שבו הן נדרשות. הדבר מקצר את שרשראות האספקה ושומר על הייצור קרוב למקום הצריכה, מקצץ בעלויות התחבורה ומכניס את הבגדים לארונות של אנשים כשהם בשיא הפופולריות – ובכמויות הנדרשות בלבד. צמצום הבזבוז בדרכים אחרות ההדפסה הדיגיטלית היא רק אחת הטכנולוגיות המסייעות לתעשיית הטקסטיל לאמץ את רעיון השמירה על איכות הסביבה. ) Dry Fiber טכנולוגיה נוספת היא טכנולוגיית הסיבים היבשים ( שצוברת תאוצה. אב טיפוס כבר נמצא בפיתוח והוא יודע לפרק בגדים משומשים ושאריות ייצור לסיבים בסיסיים ואז הופך אותם לבד לא-ארוג חדש. סימן ההיכר הקנייני של ההמצאה הזו היא שהטכנולוגיה אינה דורשת מים. ניתן ליישם טכנולוגיה זו לייעוד מחדש של שאריות טקסטיל ולנצל

הידעתם שמאחורי כל זוג ג'ינס מושלם שהורדתם 4,000 מהמדף מסתתרת עלות סמויה – כמעט ליטר מים? אבל, כאן הטכנולוגיה נכנסת לתמונה. חידושים בהדפסה דיגיטלית ובמיחזור חומרים, מציעים לתעשיית האופנה נתיב לעתיד בר קיימא יותר, על ידי צמצום משמעותי של צריכת המים. לכולנו היה את זוג הג'ינס המושלם ההוא – זה שיושב בול, בצבע הנכון, ובגזרה שמרגישה כאילו נוצרה במיוחד עבורנו. אבל 4,000 כשמסתכלים קצת יותר מקרוב, מבינים כי נדרשים כמעט ליטר מים כדי לייצר זוג ג'ינס ממוצע, כמות שמספיקה בכדי למלא אמבטיות. בהחלט מחשבה שמשנה תודעה... 50 בערך לא מפתיע שתעשיית ההלבשה, האופנה והטקסטיל צמחה והתפתחה סביב נתיבי מים, שסיפקו את התחבורה, את הכוח למפעלים ואת מקורות המים לייצור. אבל, הדבר הוביל לזיהום ולבזבוז מים עצום. גם כיום, ובמיוחד לאור העובדה כי תעשיית האופנה ממשיכה לצמוח, העלות הסביבתית של ייצור בגדים, ובמיוחד בזבוז מים, הופכת לסוגיה דחופה יותר, כאשר צמצום הבזבוז הזה חיוני ליצירת עתיד בר-קיימא יותר לאופנה. XXXL בעיה בגודל לצערנו הנתונים לא מרשימים, תעשיית הטקסטיל ידועה בהשפעתה הסביבתית השלילית. לפי הסוכנות האירופית לאיכות הסביבה, המגזר הזה הוא המקור השלישי בגודלו לדלדול מקורות מים ולשימוש בקרקע, כאשר מזיהום המים הנקיים 20%- מוערך כי ייצור בגדים אחראי לכ לאדם CO 2 קילוגרם של 270 העולמי והוא גם מוביל לפליטת באיחוד האירופי מראה שהמים המשמשים למילוי מלתחה של Epson מחקר של ליטר. 817,131- אירופאי ממוצע מסתכמים בכ בזבוז המים בייצור בגדים מתחיל בחומרי הגלם. רוב הטקסטיל ארוג מכותנה, ש"שותה" יותר מים מכל גידול אחר. על כל קילוגרם החיבור בין סטייל וקיימות מערכת ניו-טק מגזינים גרופ

New-Tech Magazine l 62